חברת מוניות כפר-יסיף - אבו-סנאן בע"מ נ' אבו חלה ואח'

החלטה

בפניי עתירת התובעת לביטול פסק דין שניתן נגדה ביום 20/2/12 בהעדר הופעה מטעמה לישיבת קדם משפט, ולפיו נדחתה התביעה.

ב"כ התובעת מפנה לטעות מצערת שקרתה באותו יום של הדיון ולפיה נבצר ממנו להופיע בדיון במועדו וכי הוא הגיע באיחור לאחר שכבר ניתן פסק דין, ואף הספיק לפגוש את ב"כ הנתבעים מחוץ לאולם בית המשפט. התובעת הוסיפה וציינה כי יש לה סיכויים טובים מאוד לזכות בתביעתה.

הנתבעים התנגדו לבקשה והגישו תגובה בכתב, ובעקבות כך קבעתי דיון אשר התקיים אתמול בבית המשפט.

ביטול פסק הדין

בכל הקשור לעתירה לביטול פסק הדין, שוכנעתי כי היא עומדת בשני התנאים הקבועים בפסיקה והנדרשים במקרים של ביטול פסק דין בהתאם לשיקול דעת בית המשפט (להבדיל מביטול פסק דין מחובת הצדק). קיים הסבר למחדל של אי ההופעה וכן קיים פירוט לגבי סיכויי התביעה.

סוגיית הסמכות העניינית

יחד עם זאת, קיימת סוגיה נוספת ומהותית שיש להידרש אליה ואשר הועלתה במהלך הדיון בבקשה הנוכחית ונוגעת לסמכותו העניינית של בית המשפט.

התביעה שבפנינו כוללת שני סעדים כדלקמן: סעד כספי ע"ס 200,000 ₪ אשר אין חולק כי הוא בסמכותו של בית המשפט השלום. סעד שני הינו מתן צו מניעה קבוע שיאסור על הנתבעים להמשיך ולהסיע נוסעים בקו השירות המיוחד של המוניות אשר שייך לתובעת. סעד זה, כפי שנקבע לא אחת בפסיקה ובספרות המקצועית, הינו בסמכות עניינית של בית המשפט המחוזי.

ב – רע"א 7589/98 הפדרציה הישראלית לתקליטים וקלטות בע"מ נ' שוורץ, פד"י נג (1) 670 עמ' 672, קבע בית המשפט העליון כי צו מניעה, קבוע כזמני, אשר שוויו עולה על הסכום שבסמכותו העניינית של בית המשפט השלום, או שאינו ניתן לביטוי כספי או להערכה, מצוי בגדר סמכותו של בית המשפט המחוזי. גם הספרות המקצועית מביעה דעה דומה: ד"ר א. וינוגרד צווי מניעה, (חלק כללי), תשנ"ג בעמ' 28; ד"ר י. זוסמן סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, ש' לוין עורך – 1975 בעמ' 66).

צו המניעה הקבוע במקרה שבפנינו אינו ניתן להערכה כספית, ומסיבה זו הוא בסמכות בית המשפט המחוזי.

מכאן מתבקשת השאלה מה הדין כאשר כתב תביעה אשר מוגש אל בית המשפט השלום, בדומה למקרה שבפנינו, כולל שני סעדים אשר כל אחד מהם נמצא בסמכותו העניינית של בית משפט שונה. בית המשפט העליון פסק במקרה זה וקבע כי כאשר נתבעים סעדים שונים (כספיים וסעדים שאינם כספיים), והסעדים הנתבעים הם בסמכותם של בתי משפט שונים, יש להפריד את התביעות. (ע"א 29/58 לוי נ' עקריש, פ"ד יב' 1457; ראו גם ספרו של זוסמן לעיל וכן ספרו של וינוגרד בעמודים שצוינו).

התוצאה הסופית הינה זו:

א.אני מקבל את הבקשה ומורה על ביטול פסק הדין מיום 20/2/12 לפיו נדחתה התביעה נשוא הדיון.

ב.בכל הקשור לסעד של צו מניעה קבוע, אני מורה על מחיקת סעד זה מכתב התביעה וזאת בהעדר סמכות עניינית לבית המשפט כאן. ב"כ התובעת ציין בטיעוניו כי ככל שייקבע שסעד זה אינו בסמכות בית המשפט השלום, הוא יפנה בתביעה נפרדת לבית המשפט המחוזי, וביקש להותיר את הסעד הכספי לדיון.

ג.הסעד הכספי ע"ס 200,000 ₪ הינו בסמכות בית המשפט כאן.

ד.התובעת תשלם לקבוצת הנתבעים המיוצגת על ידי עו"ד פרח הוצאות בסכום כולל של 1000 ₪ תוך 30 יום מהיום.

ה.התובעת תשלם לנתבעים מס' 6,7 ו – 8 אשר הופיעו לישיבת יום 20/2/12 (ואינם מיוצגים על ידי עו"ד פרח) הוצאות בסכום כולל של 400 ₪ לכל אחד וזאת תוך 30 יום מהיום.

ו.אני קובע קדם משפט ליום 10/7/12 שעה 10.00.

המזכירות תעביר החלטה זו אל ב"כ הצדדים בדואר רשום עם אישור מסירה. עו"ד פרח יודיע לנתבעים שאינם מיוצגים.